fbpx
משלוח חינם מעל 300 ש"ח

כמה מילים מהלב שלי

לכבוד השקת האתר החדש…חיטטתי במגירה ומצאתי פוסט שנכתב עם הקמת העסק שלנו לפני כ3 שנים…

אחרי שהתאהבנו בעיצוב ולמדנו עיצוב ועבדנו בעיצוב, החלטנו סופסוף…לעצב.

רציתי לשתף בהתרגשות ובפחד.
שמי דנה ואני בת 31. אני ובן זוגי, אפי, נהנים לנו ביחד כבר 9 שנים ויש לנו בת מתוקה בת 9 חודשים, מאיה.
אנחנו מעצבים. שזו מילה גדולה עם הגדרה אפורה למדי…אז אפרט:
אפי הוא בוגר עיצוב תעשייתי בחולון ואני בוגרת אמנות, מהמדרשה לאמנות, בית ברל. את הידע שלי בעיצוב גרפי רכשתי בלימוד עצמי ובנסיון של 6 שנים בתחום.
במשך 6 השנים האחרונות שנינו עובדים בתחום, אני בעיצוב הגרפי ואפי בתעשייתי, לא יוצרים ממש, לא מתפתחים, לא ממש מעצבים… .

 

יום בהיר אחד החלטנו לשים את הפחד בצד ולקחת סיכון. להפרד מההכנסה הקבועה, אפילו שהיא לא ממש גבוהה, ולהתחיל סוף סוף ליצור.

אחרי המון מחשבות וסקיצות ואין ספור נסיונות התחלנו ליצור והעלנו לאוויר את החנות הוירטואלית שלנו, "ספפלה".

אני חייבת להודות שהעתיד הלא ידוע שצפוי לנו כרגע ממלא אותי בחרדות, אבל לפעמים מרגיש שהפחד יכול להיות החבר הכי טוב שלי. זה שדוחף אותי להוציא מעצמי את המקסימום ולהעיז למרות הימים הקשים שכנראה יגיעו.

זו אותה הרגשה שהיתה לי לפני שהחלטנו לנסות  להכנס להריון. אני זוכרת את כל התלבטויות והמחשבות שהיו לפני, האם אנחנו מוכנים לזה? האם נעמוד בזה כלכלית? האם ניהיה הורים טובים?

גם אז הבנו שאין לנו דרך לקבל את התשובות מראש. שפשוט צריך להחליט שהולכים על זה ולהחזיק אצבעות שהמקסימום שנוכל לתת יספיק.

כהורים צעירים אנחנו עשינו, עושים ונעשה אין ספור טעיות… המשפט: בילד הבא לא נעשה, חוזר על עצמו לעיתים קרובות, אבל עם כל זה, בינתיים… היא נראית די מאושרת, אז אני מניחה שמשהו אנחנו כן עושים נכון, וזה די מספק.

אז אאחל לכל מי שקורא את מה שאני מאחלת לנו כרגע, לעצום עיניים ולקפוץ ולא לחשוב על הנחיתה, פשוט לנסות ליהנות מהנוף.

 קפיצה נעימה!

כמה מילים מהלב שלי
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות